1. הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) בהתכנסותה ביום 26.2.12 קבעה כי מצבו של המערער לא מאפשר לו להיכלל ברשימת מוגבלות בניידות.
2. המערער טוען כי הוועדה הרפואית לעררים חרגה מסמכותה מאחר ובפניה עמד ערר של המשיב על החלטת הוועדה הרפואית, אך ורק לגבי ההצמתה של הליקוי ולא על סעיף הקביעה ולכן לא היתה רשאית להפחית את דרגת הנכות. כמו כן, טוען המערער כי הוועדה לא התייחסה למכתב של פרופ' עטר. לאור זאת מבקש המערער להחזיר את עניינו אל הוועדה לעררים אשר תתייחס אך ורק לכתב המינוי שניתן לה, לעניין אופי הנכות - יציבה או זמנית.
3. ב"כ המשיב טוענת כי הוועדה רשאית לבטל או לשנות את החלטתה בין אם נתבקשה לעשות כן ובין אם לא. לכן, אין בהודעת הערר לעניין ההצמתה כדי לכבול את ידי הוועדה מלדון בשאר העניינים הרפואיים. לאור הבדיקה הקלינית וקביעת הוועדה ולפיה סעיף ב'6 שקיבל המערער בעבר אינו מתאים מאחר ויש יכולת להתאים רגל תותבת, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ועל כן טוענת ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות.
4. המשיב הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון, לאחר מכן פנה ב"כ המערער אל נציגת המשיב וביקש למשוך את הערר שהוגש, בו נכתב בין היתר כי בצילום וידיאו נצפה המערער הולך ללא כיסא גלגלים. נציגת המשיב הודיעה למערער כי הוחלט לבטל הערר לגבי סעיף "הקביעה" אך הערר ממשיך לגבי ההצמתה של הליקוי מאחר והרגישות בגדם כפי שתואר במסמכים הרפואיים - עשויה להשתפר.
5. בכתב הערר שהונח בפני הוועדה נכתב: "
הערר על ההצמתה: הרגישות בגדם עשויה להשתפר כך שלא ניתן להצמית את הליקוי."
6. הוועדה נשוא הערעור התכנסה שמעה את תלונות המערער וכתבה בפרוטוקול הוועדה מיום 25.12.11:-
"ברקע השמנת יתר. מחלת לב איסכמית, סכרת, עבר ניתוח מעקפים ב-2004, לחץ דם. עו"ד ארז דגן: "עמד בפני ועדה שקבעה 80% נכות. ערר המוסד הוגש על סמך מסמכים בלבד ללא בדיקה. יש מסמך מאת פרופ' דן עטר מנובמבר 2011 המאשר שהמצב לא השתנה". הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר דן עטר מ- 9.11.11 מציין כי עבר תהליך שיקום אך במזך הזמן התפתח סיב בשמאל ולא הלך תקופה. עומד רק לצורך מעבר לכיסא גלגלים. מבחינתו של ד"ר עטר מרותק לכסא גלגלים. מכתב נוסף מ- 7.11.10 של פרופ' עטר בו תוכן הדברים דומה. הגדם לא הגליד ואינו יכול להשתמש בפרוטזה. מבקשים שהועדה תאשר את החלטת ועדה קודמת."
בפרק ממצאי הבדיקה כתבה הוועדה:-
"כללי: נכנס לחדר ישוב בכסא גלגלים נרכן (???) מרכיב תותבת מסוג
PTB עם שרוול סיליקון ובורג נצמד (שאט לוק) עושה מעבר עם עמידה על התותבת. ברגל שמאל כיב שטחי דרגה 1 על המלאולוס הלטרלי.
צפי בידיאו: הנבדק זיהה עצמו בקלטת. הועדה צפתה בקלטת וידאו בו נצפה הנבדק הולך בעזרת הליכון כשהוא משתמש בתותבת."
בפרק הסיכום כתבה הוועדה:-
"אין קושי בהתאמת תותבת ואף לא סיבה נראית לעין שלא ניתן להתהלך. הועדה צפתה בסרט וידאו מנומבר 2010 שבו נראה הולך בעזרת הליכון. מבחינה אורטופדית ניתן להכליל עפ"י סעיף ב-4 40%. זקוק ומשתמש בכסא גלגלים. הועדה מודעת לכובד משקלו. יחד עם זאת אין ספק כי לא מרותק לכסא גלגלים, הועדה תשלים מסקנותיה בנוכחותו ולאחר בדיקת כלי דם ודופלר.
הועדה צפתה בסדרת תמונות סטילס אשר בעזרתם ניסה להדגים הנבדק את כסא הגלגלים. המעלית, את מפתח המעלית וכו'.
להדגיש כי הכיסא חדש לחלוטין ולא בן שנתיים."
הוועדה התכנסה שוב ביום 26.2.12 וכתבה בפרק ההחלטה:-
"מבחינה אורטופדית ב-4 40%. מבחינה וסקולרית קיימת סתימה היקפית ברגל שמאל בלי דופקים נמושים באזור הקרסוליים. מבחינה וסקולרית ח-א-1 חלקי 40%. הערה: קיבל בעבר ב-6 80% - סעיף זה לא מתאים היות שיש יכולת להתאים תותבת."
7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. על פי סעיף 14 להסכם הניידות, ועדה רפואית לעררים רשאית לאשר החלטת הועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהעורר הוא הנבדק ובין שהוא המוסד.
8. באשר לחוות דעתו של פרופ' עטר המערער לא צירף מכתבים אלו לכתב הערעור. אולם בסעיף 4 לפרוטוקול יש התייחסות למכתביו בו נכתב:-